פרסומת

לדף הבית

בני נח לא נצטוו על השיתוף. אבל אתם יהודים, אז שתפו בכל הכוח!

מסכת ישוב עולם, מאת משה לייב ליליינבלום, פרק ג'

הטקסט מובא באדיבות פרויקט בן יהודה

צילום של המסכת בדפוס המקורי ניתן למצוא כאן 

פרק שלישי
א) * האב חייב בבנו ללמדו תורה וללמדו אומנות.  ר' יהודה אומר: כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות.
ב) אבא גוריין איש צדיין אומר משום אבא גוריא: לא ילמד אדם את בנו חמר, גמל,  *ספן,  רועה  וחנוני, מפני שאומנותן אומנות ליסטים.  ר' יהודה אומר משמו: הגמלין רובן כשרים, הספנים רובן חסידים.
ג) * ר' נהוראי אומר: מניח אני כל  אומנות שבעולם ואיני מלמד את בני אלא תורה.
* אלישע בן אבויה אומר:  אף הוא היה מרבה בטלנין בישראל.
ד) * ר' מאיר אומר: לעולם ילמד אדם בנו אומנות נקיה וקלה.  *אמר לו ר' יוסי: לדבריך אומנות קשה מה תהא עליה? אלא חייב אדם ללמד את בנו אומנות שהוא מוכשר לה, וכן היה עושה אלישע בן אבויה, שהיה נכנס לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיה אומר לתלמידים: הוה אתה בנאי, אתה – נגר ואתה – צייר.
ה) שאלו זקנים לאלישע בן אבויה: איזוהי מלאכה שיבור לו האדם?  אמר להם: כל שהבריות זקוקין לה יותר מלחברותיה.
ו) הוא היה אומר: * אי אפשר לעולם בלא בורסקי ובלא בשם.
ז) אמרו לו: והלא אי אפשר לעולם בלא חנוני ובלא חמר? אמר להם הרבה זקנים וחלשים יש בעולם, שאינם יכולים לעסוק במלאכה.
ח) השדכנים והסרסורים ומלוי ברבית וכל  הנותנים חתיתם בארץ חיים עליהם הכתוב אומר: כי מה תקות חנף כי יבצע כי ישל אלוה נפשו.
ט) מעשה בעשיר אחד בגליל, שהיה מקפח שכר אריסיו והיו צריכים ליטול מעות ברבית וכל מה שהיו משתכרים היה בא לכיסו של המלוה.  לימים מתה אשתו של אחד מאריסיו ברעב, כששמע אגריפס המלך בדבר בקש להרגן.  אמרו לו חכמים: וכי הן עצמן חייבים בדבר, והלא מעשי אבותיהן בידיהן? אלא מלמדין אותם ואומרים: הוו יודעים שכל הבריות בניו של אדם הראשון הן ואין אדם רשאי לאכול אלא אם כן עושה, ונותנין להם עבודה הראויה להן.
י) *אמר ר' יהושע בן לוי:  עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק מלא עמסו, שנאמר: *להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא.

פרוש הרע"ב
 א) תורה שבכתב ושבעל פה, כי הרבה גופי תורה מתחדשים בכל יום.  כל שאינו מלמד את בנו אומנות ואפילו למדו עיסקה, כדמפרש בגמרא (קידושין ל'), מלמדו ליסטות  שהרי יצטרך לחיות על חשבון הצבור, מיהו מודה רבי יהודה שאם למד את בנו תורה הראויה להכשר עבודה יצא ידי חובתו בדיעבד.
ב) חמר  בעל עגלה, קדר, לא גרסינן, שהרח עשית קדות אומנות הגונה ומועלת היא.  רועה, דרכו לכעות בהמותיו בשדות שלא עבד אותן, והלכה כר' יהודה.
ג) בטלנין שאוכלין ואינן עושין כלום, ובתוספתא שנינו "ריקים", כדאמרינן בעלמא: כל האומר אין לו אלא תורה, אפילו תורה אין לו, ותנינן (לעיל פ"א), שמי שאינו עוסק בעבודה הרי הוא ממבלי עולם.
ד) ר' יוסי, מעבד עורות היה (שבת מ"ט).  אומנות קשה מה תהא עליהשאם יהיו הכל רצין אחרי אומנות קלה מי יעסוק באומנות קשה כעיבוד עורות, אומנות פחמי וכיוצא בהן. שהוא מוכשר לה, מי שהוא מוכשר להיות צייר יהיה צייר, ומי שהוא מוכשר להיות בנאי יהיה בנאי, וכדמפרש ואזיל.  וכן היה אלישע בן אבויה עושה ר' יוסי קא נסיב לה.  ולבתי כנסיות ולבתי מדרשות, במקום שנמצאים הרבה בטלנים, שהיו יכולים להביא תועלת לעולם.  בנאי ונגר צריכין שתהיה להם ראיה ישרה וצייר צריך שיהיה לו גם כח הזכרון וכח הדמיון.  והלכה כר' יוסי.
ה) שיבור לו האדם, במי שאינו יודע כשרונות מיוחדים בעצמו עסקינן, שאי אפשר לו לבור אומנות שהוא מוכשר לה.שהבריות זקוקין לה יותר מלחברותיה, כלומר: שהן צריכין לה תדיר, שהרי אינו דומה צורך שיש להם לבריות בתכשיטין ובתענוגין יתירים לצורך שיש להם בלחם, בבגד ודירה, שאי אפשר להתקיים זולתם אפילו יום אחד. 
ו) בורסקי מעבד עורות. בשם, מכין בשמים לתמרוקי הנשים ואי אפשר לעולם בלא שניהם, מפני שגם כל דבר של תענוג שישנו בעולם הרי הבריות צריכין לו, ואם נאמר לפרוש מן התענוגים אין לנו אלא לשוב לחיי דורות הראשונים, שחיו כקופים, אכלו ירק, הלכו ערומים והיו לנים על העלים, וכל זמן שאין אנו עושים כך הרי אנו חיים בעל כרחנו לא חיי הטבע, אלא חיים של תענוג, ומתוך שאין הבדל בין תענוגלתענוג הרי אנו רשאים להשתמש בכלם, כל זמן שלא יזיקו לבריאותנו ולפיכך צריכין אנחנו להם.  אשרי מי שאומנותו בורסקי שהוא מכין דבר, שאי אפשר לעולם זולתו אפילו שעה אחת, שאי אפשר ללכת יחף כלל ולפיכך אומנות מעולה.  אוי למי שאומנותו בשם, שהרי אפשר להתקיים זמן צרובה בלא בשמים, ולפיכך אומנותו של בשם פגומה היא לגבי אומנותו של בורסקי.
ולא אי אפשר לעולם בלא חנוני, שאם לא יהיה אלא בית מרכולת אחד בכל העיר וכל אדם יצטרך לפנות שם לצרכי ביתו יהיה לו טורח גדול ועוד שיתבטל ממלאכתו, ונמצא שהבריות צריכים לחנונים הרבה בכל מקומותיהם, ואכן תנן: לא ילמד אדם את בנו חנוני? ולאו דוקא חנוני וחמר אלא כל דבר של שרות, שאין בו תוספת מחיר, כגון שומרי חצרות ומשרתים וכיוצא בזה.  הרבה זקנים וחלשים וכו' ויכולין דברי שרות הללו להיעשות על ידיהם.
ח) השדכנים אין לעולם צורך בהןשהרי יכול אדם לישא אשה שהוא חפץ בה בלא שדכן, ועוד שהם מרמים את הבריות. והסרסורים, גם כן אין לעולם צורך בהם, ואינם אפילו מכשירי עבודה, שדרכם של הקונים והמוכרים לחזור זה אחרי זה, ועוד שהם מרמים על פי רוב את המוכרים והקונים יחדו.  מלוי ברבית, אוכלים ואינם עושים כלום, ועל פי רוב הם מביאים את הלוים לידי דקדוקי עניות בנשך יותר מדאי שהם לוקחים.  וכל הנותנים חתיתם בארץ חיים, בעלי זרוע שאינם עושים מאומה ומכריחים את הצבור לעמל בשבילם, כגון היהודים הטובים ואדוני העבדים במדינות שאינן מתוקנות. כי ישל אלוה נפשו,ואמרינן (ב"ק קי"ט) נפשו של גזלן.
ט) שהיה מקפח שכר אריסיו, שלא היה יכולים למצוא עבודה אצל אחר.אריס עוסק בעבודת קרקע בשכר. ברעב, כלומר: מחמת רעב, שמתוך שלא היתה סעודתה מספקת לה ימים הרבה חלתה ומתה.  אגריפס, מלך כשר היה, כדאמרינן בכתובות (י"ז) ובסוטה (מ"א).להרגן, להעשיר ולהמלוה ברבית, ואף על פי שאינם חייבים מיתה בדין תורה, בקש להרגן כהוראת שעה בדין המלכות. מעשי אבותיהם בידיהן, שהרי גם הם מצאו את העולם במעמד זה ובמדות רעות הללו, ועוד שלא למדום מלאכה להתפרנס בה, ובעל כרחם חיים הם על חשבון אחרים, ולא הם חייבים בדבר, אם רבוי הפועלים העניים גורם להם להפועלים שיקבלו שכר מועט וצריכים הן לשלם נשך הרבה.  בניו של אדה"ר, והכל שוין, וגם אדה"ר עצמו עסק במלאכה כדאמרינן לעיל (פ"ב).  ונותנין להם עבודה, כדי שלא יחיו עוד על חשבון אחרים.  הראויה להם, שאינה תובעת ידיעה יתירה שלא למדו אותה.
י) צדיק, הנהנה מיגיע כפיו, שהוא גדול מירא שמים, כדאמרינן בברכות (ח'). מלא עומסו של הקב"ה, כולם בשוה. ויש מפרשים: מלא עומסו של כל צדיק, כל אחד לפי צרכיו.  אוהבי, היינו אותן שהם גדולים במעלתם מיראי שמים והם הנהנים מיגיע כפם.  יש.  שהעולם גדול והטבע עשיר מאד ויכול הוא להספיק כל צרכיו של האדם.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...