פרק שני
א) הכל חייבים בעבודה,
ואפילו נשים ואפילו קטנים, וכשם שהם חייבים בעבודה כך הם חייבים בתורה.
ב) וכמה שיעור עבודה? יתר
מכדי פרנסתו, שאם יחלה לא יטיל עצמו על הצבור, ואם היה רוצה בתענוגים חייב לעבוד
אף כדי תענוגיו.
ג) אמר איני עובד ואיני
מתפרנס אין שומעין לו *ר'
יוסי אומר: אין אדם רשאי לסגף את עצמו.
ד) כל העבודה שהאיש חיי
בה אף האשה חייבת בה, ואם אמרה אי אפשי אלא באומנות נקיה וקלה אין שומעין לה.
ה) מאימתי קטן חייב
בעבודה? משלא יקלקל. באמת אמרו: מחנכין את התינוקות בעבודה כיצד? קנו
לו תפוח, אין מקלפין ונותנין לו אלא נותנין לו וקולף בעצמו; כיוצא
בדבר אין מפצעין לו אגוזים, אלא נותנין לו קורנס ומפצע בעצמו.
ו) *צריך אדם שיהא אוהב את
המלאכה ואל יהא שונא את המלאכה וכשם שהתורה נתנה בברית, שנאמר ששת ימים יעשה
מלאכה וגו'.
ז) *ר' שמעון בן אלעזר אומר:
אף אדם הראשון לא טעם כלום עד שעשה מלאכה, שנאמר ויניחהו בגן עדן לעבדה
ולשמרה ואחר כך מכל עץ הגן אכל תאכל. *ר' טרפון אומר: אף הקב"ה לא השרה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה
שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
ח) *ר' יהודה בן בתירה אומר:
מי שאין לו מלאכה לעשות מה יעשה? אם יש לו חצר וחרבה או שדה חרבה לך ויתעסק בה,
שנאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ומה תלמוד לומר כל מלאכתך? להביא את
מי שיש לו חצרות או שדות חרבות – ילך ויתעסק בהן *אין לו חצרות ושדות חרבות? אלישע בן אבויה אומר: יעשה מלאכה אצל
אחרים.
ט) *ר' טרפון אומר אין אדם מת
אלא מתוך הבטלה שנאמר ויגוע ויאסף אל עמיו. שמענו לאנשים, לנשים
מנין? שנאמר איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש; לטפלים מנין? שנאמר ויכלא העם מהביא. *ר' אחאי בן יאשיה אומר:
הלוקח תבואה מן השוק למה הוא דומה? לתינוק שמתה אמו ומחזירין אותו על פתחי מניקות
אחרות, ואינו שבע;הלוקח פת מן השוק דומה
כאילו חפור וקבור; האוכל משלו דומה לתינוק
המתגדל על שדי אמו.
יא) * הוא היה אומר: בזמן
שאדם אוכל משלו דעתו מיושבת עליו, ואפילו אוכל אדם משל אביו ומשל אמו
ומשל בניו אין דעתו מיושבת אליו ואין צריך לומר משל אחרים.
פרוש הרע"ב
א) הכל. לאתויי בעלי מומים, שגם הם
חייבים לעבוד עבודה שהם מוכשרים לה. ואפילו נשים, משום דאמרינן (ב"ק ט"ו) השוה הכתוב אשה לאיש לכל דין
שבתורה, כי היכי דתיהוי לה חיותא, שהרי אם לא תעבוד תמות ברעב. ואם תאמר הלא בעלה
יפרנסה? אם כן נמצאת תמיד תולה בדעת בעלה ובכל שעה שירצה יצערנה. ואפילו קטנים, לקמן יליף לה מקרא. כך הם חייבים בתורה. ואפילו נשים, ודלא כרבי אליעזר דאמר כל
המלמד את בתו תורה כאלו למדה תפלות (סוטה כ'), דאזיל לטעמיה דאמר אין חכמה לאשה
אלא בפלך (יומה ס"ו), ואכן קיימא לן כרבי, דסתים תנא כותיה (נדה מ"ה)
דאמר (שס) בינה יתרה נתן הקב"ה באשה יותר מבאיש. בתורה. שכל מי שלא למד תורה אינו
יודע בטיב עבודה.
ב) שיעור עבודה. לכל אחד ואחד. שאם יחלה. ולא יוכל לעבוד יהיה מותר
מעשי ידיו לצרכי רפואתו ופרנסתו בימיו חליו. ואם היה רוצה בתענוגים וכו'. הא קא משמע לן, שאם אמר איני
מתענג ואיני עובד אלא כפי חיי – רשאי. ג) ר' יוסי אומר וכו' כלה ר' יוסי היא והכי
קאמר: אין שומעין לו דברי ר' יוסי: שר' יוסי אומר וכ'. לסגף את עצמו. וטעמיה מפרש בגמרא (תענית כ"ב): דכתיב ויהי
האדם לנפש חיה, נשמה שנתתי בך החייה, כלומר: הנשמה או החיות שלך נתונה לך מיד הטבע
ואין לך רשות עליה; ועוד
שמא יחלה על ידי סגופו ומותר מעשי ידיו לא יספיק לו, ונמצא מטיל עצמו על
הצבור.
ד) אף האשה חייבת
בה. שכל דבר שהאיש מוכשר לו גם
האשה מוכשרת לו. כמו שאנו רואים מעשים בכל יום, שנשים עוסקות במלאכות קשות כאנשים,
ובסדר עולם שנינו, שפעם אחת נמצאו נשים בכלי זיין עם מלכים עצומים.
ה) משלא יקלקל. עבודתו שנותנין לו, או את
אבריו. מחנכין את התיקונות וכו' להרגילם מנעוריהם, שלא ישתמשו
במלאכת חבריהם. וכדי לחבב עליהם את המלאכה, ומכאן תשובה לאותן העשירים,
ששולחים את התינוקות לבית הספר על ידי מרכבה ומשרתים.
ו) שיהא אוהב את המלאכה: לא שיעבוד בעל כרחו, בשביל
שיהיה לו מה שיאכל. אלא צריך הוא שיעסוק במלאכה בחבה יתירה כאלו היתה
מטרת חייו, שהרי סוף סוף אין לו לאדם מטרה שאינה עוברת בחייו, אלא העבודה לתועלתו
ולתועלת הכלל. ואל יהא שונא את המלאכה ואפילו היא בזויה, ואפילו יש לו מה יאכל. ברית.
חק, קים, וזה בנין אב לכלן:
אם לא בריתי יומם ולילה, חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיה ל"ג). ששת ימים וגו'. וסמיך ליה: ברית עולם.
ז) אף אדם הראשון. שחי חיי הטבע. לא טעם כלום
וכו' נמצא שהמלאכה היא תנאי גם בחיי הטבע, ואנו, שאין אנו אלא חלק מן הטבע, צריכים
לחיות חיי הטבע כפי שאפשר. לא השרה שכינתו על ישראל שחיו אז חיי המדינה. עד שעשו מלאכה. נמצא שהמלאכה היא תנאי גם בחיי המדינה.
ח) שאין לו מלאכה. כלומר: שאין לו צורך במלאכה
ואינו אומן ויש לו מה יאכל. מה יעשה. כדי למלא חובו לאוצר המציאות שהוא נהנה ממנו ופוחת את קנינו? אם יש לו חצר חרבהשאינה ראויה לדירה ילך
ויתקננה. ומה
ת"ל כל מלאכתך והלא כבר נאמר:ששת ימים תעבוד. אין לו חצרות וכו', בזמן שאין היובל נוהג עסקינן, דאלו בזמן שהיובל נוהג
אין לך אדם מישראל שאין לו שדה, שהרי קרקע אינה נמכרת, משום שנאמר: כי לי הארץ
(ויקרא כ"ה). אצל אחרים, העוסקים באיזה מלאכה, ואם רוצה נוטל מהם שכר מלאכתו.
ט) אין אדם מת אלא מתוך
הבטלה. שכחותיו הפנימים מתבטלין
ופוסקין לעשות מלאכתן, וקא משמע לן שאין חיים אלא פעולה, וכל ההולך בטל הרי שהוא
חשוב כמת. שנאמר
ויגוע וכו'ומדלא כתיב וימת שמעינן שלא
סבה חיצונית גרמה מיתתו אלא גויעתו והפסק עבודת כחותיו. לנשים מנין שאף הן חייבות במלאכה כאנשים? איש ואישה אל יעשו עוד משמע שעד עכשו עשו בשוה. טפלים. תינוקות. טף, מתרגמינן טפלא. העם הכל בכלל.
י) הלוקח פת. גרוע מלוקח תבואה, שצריך הוא
לקנות כל שעה, ועוד שאינו עוסק כלל בהכנת לחמו, ואפילו באפיתו. כאלו חפור וקבור. כלומר: חייו אינם חיים,
וכדאמרינן במנחות (ק"ג) ולא האמין בחייך, זה הסומך על הפלטר. משלו. מכל שדותיו שהוא עצמו עובד
אותן, או ממה שהוא מקבל בשביל עבודתו.
יא) דעתו מיושבת
עליו. שהוא נהנה מיגיע כפו ורשאי
הוא להחזיק טובה לעצמו שאינו נהנה מנכסי אחרים. אין דעתו מיושבת עליו, וכדמצינו ברב ביבי (מנחות שס) שלא היה יכול להשיב על
קושיתו של ר' יצחק בר ביסנא, מתוך שהיה סומך על הפלטר ולא היתה דעתו מיושבת
עליו. ואין צריך לומר משל
אחרים. שאם הוא
נהנה מעבודתם בעל כרחם, הרי יש בלבם טינא עליו, וגם פעמים שלבו נוקפו על כך, ואם
הם נותנים לו ברצונם הטוב, עולם חשך בעדו וחייו אינם חיים, כדאמרינן במס' ביצה
(ל"ד).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...