מגלה טמירין הוא חיבור סאטירי אנטי-חסידי שנכתב על ידי יוסף פרל בשנת 1819 כרומן מכתבים פארודי בין חסידים, והפך לסמל במאבקי תנועת ההשכלה היהודית בתנועת החסידות.

אחרי שפרסם את ספרו "על מהות כת החסידים, על פי ספריהם שלהם עצמם" בשפה הגרמנית, שבו מתח פרל ביקורת חריפה על תנועת החסידות בהסתמך על בקיאותו בחיבורי ראשוני החסידות הראשונים, ואותו ייעד לקהל משכיל וגרמני, חיבר פרל את מגלה טמירין בלשון הקודש שיועדה ליהודים.
הספר נכתב בצורה של רומן מכתבים (רומן אֶפּיסטוֹלָרי) כאוסף של 151 איגרות בדויות ששלחו חסידים שהעיקרי שבהם הוא גבאו של אדמו"ר שגם את שמו בדה. האיגרות ברובן עוסקות ב"בוך" (יידיש: ספר חולין, בניגוד לספר קודש) מסתורי שנכתב כנגד החסידות ונשלח לשלטונות, ובעקבותיו התגברו הגזירות והרדיפות על החסידים. ככל הנראה מתכוון פרל ב"בוך" לחיבור הגרמני שחיבר הוא עצמו קודם לכן.
פרל העלים את שמו וחתם על החיבור בשם "עובדיה בן פתחיה", בדמותו של חסיד שקיבץ את האיגרות והוסיף הקדמה מפורטת עם ציטוטים מכמה ספרי חסידות, ובהם שבחי הבעש"ט וכתבי ר' נחמן מברסלב.
חלק מכלי הסאטירה של פרל הם כלים לשוניים: הוא חיקה את העברית המשובשת והמעורבת של החסידים בכישרון רב. הסאטירה והלגלוג היו כל כך שנונים עד שבתחילה לא הבינו חסידי גליציה שהספר שלפניהם הוא זיוף סאטירי, והחלו מפיצים אותו ביניהם, ורק אחר כך עמדו על התרמית והחלו רודפים את עותקי הספר ושורפים אותם.
המשכילים הפיקו הנאה רבה מהספר, ואף כתבו לו חיקויים והמשכים; יצחק בר לוינזון כתב קונטרס בשם "מגלה סוד", שפרל ערך והדפיס אותו ב-1830 בשם "דברי צדיקים", כהמשך ל"מגלה טמירין". פרל עצמו כתב את "מגלה טמירין" גם ביידיש; החיבור נשמר בספרייתו ופורסם על ידי ישראל ויינלז ב-1937.
יש חוקרים הסבורים ש"מגלה טמירין" הוא הרומן העברי הראשון; אך מרבית החוקרים אוחזים בדעה שמכיוון שמדובר בחיבור סאטירי ובז'אנר אפיסטולרי (קובץ איגרות), אין התואר הזה מתאים לו, ויש לראות את הרומן העברי הראשון ב"אהבת ציון" לאברהם מאפו.
הספר הינו בעלי חשיבות רבה, משום שבין קפלי הסאטירה והפרודיה יש תיעוד רב-ערך של עולם החסידות בתקופתו ובמקומו של פרל. כך גם הלשון העברית המיוחדת שבה השתמש, שנועדה להיות חיקוי והגחכה של העברית המשובשת של החסידים, התעצבה כלשון ציורית ועסיסית, רבת כוח-הבעה ומדויקת מאוד.
הספר נאסר על ידי החסידים ונידון לשרפה, דבר שגרם לו להיות יקר המציאות עד השנים האחרונות כאשר יצא לאור על ידי פרופ' יונתן מאיר במהדורה מוערת ומבוארת עם מבוא על גלגולי כתיבתו, בצרוף אחרית דבר מאת דן מירון על ידי מוסד ביאליק.
הפטרונית של חסידות פולין, אשת העסקים תמריל ברגסון, מצאה את עצמה נפגעת מאזכור מלעיג בתוך הספר: "שדיברו פעם אחד מאשה תמריל אשת ר' בערקי מווארשי, ואמר אחד מהם שאינו יודע למה החסידים קורין אותה ע"פי פקודת החוזה מלובלין ר' תמריל, האיך שייך לקרות לאשה ר', והשיב לו האחר, הלא בזהר נאמר בפירוש שתמר היא דוכרא ונוקבא וידוע שתמריל הוא מן תמר, ובודאי ראה הלובלינער שבתמריל אשת ר' בערקי יש ניצוץ מן תמר, או אפשר גלגול תמר ועי"ז ציווה לקרות אותה ר' תמריל מחמת דדוכרא שיש בה." ומשום כך ניסתה לדכא את הפצת הספר, והציעה שלושה זהובים תמורת כל עותק זמין. היא שרפה את כל אלה שרכשה.
את הנוסח המלא של הספר במהדורתו המקורית ניתן למצוא בלינק כאן (באדיבות גוגל-ספרים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
כאן ניתן לכתוב הסכמות, קושיות, חידושי תורה על הדפים או סתם תגובות והערות...